'בדיאנטיקה: המדע המודרני של בריאות הנפש', ל. רון האברד כותב: "נתגלה שהמקור לאברציה היה תת-מיינד שעד עתה לא חשדו בקיומו, ושביחד עם ההקלטות שלו נמצא מתחת למה שהאדם מאמין שהוא המיינד ה-'מודע' שלו. המושג של המיינד הלא-מודע מוחלף בדיאנטיקה בתגלית שהמיינד ה-"לא-מודע" הוא המיינד היחיד שתמיד מודע. בדיאנטיקה, תת-המיינד הזה נקרא המיינד הריאקטיבי".
המיינד הריאקטיבי לא מאחסן זיכרונות כפי שאנחנו מכירים אותם. הוא מאחסן סוגים מסוימים של תמונות דמות מנטליות, שנקראות אנגרמות. האנגרמות האלה מהוות הקלטה מלאה, עד הפרט המדויק האחרון, של כל קליטה חושית שקיימת ברגע של "חוסר הכרה" מלא או חלקי.
"חוסר הכרה" יכול להיגרם כתוצאה מהלם מתאונות, סמי הרדמה שבניתוחים, הכאב שבפציעה או ההזיות שנגרמות ממחלות. במהלך פרקי הזמן שבהם המיינד האנליטי מנותק מה-circuit (המעגל החשמלי), באופן מלא או חלקי, המיינד הריאקטיבי נכנס לפעולה בצורה מלאה או חלקית. אנגרמה קיימת מתחת לרמת המודעות של אדם, ובכל זאת היא יכולה לפעול כדי לכפות את תכולתה ויכולה לגרום פחדים, רגשות, כאבים ומחלות פסיכוסומאטיות לא מוערכים, לא ידועים ולא רצויים.
בנוהל דיאנטיקה, אדם חי מחדש מאורע של "חוסר הכרה" מההתחלה לסוף עד שהאנגרמה מופחתת, מה שאומר שכל המטען או הכאב נלקח או נמחק מהמאורע, מה שאומר שהמאורע נעלם לעולמים. בכל מקרה, האדם חופשי מהשפעות אברטיביות של המאורע ויכול לחוות הקלה עצומה ועלייה בטון הרגשי.
זהו הנס של דיאנטיקה.
