המיינד הריאקטיבי לא מאחסן זיכרונות כפי שאנחנו מכירים אותם. הוא מאחסן סוגים מסוימים של תמונות דמות מנטליות, שנקראות אנגרמות. האנגרמות האלה מהוות הקלטה מלאה, עד הפרט המדויק האחרון, של כל קליטה חושית שקיימת ברגע של ״חוסר הכרה״ מלא או חלקי.
זאת דוגמה של אנגרמה: אישה מופלת ארצה אחרי מהלומה בפנים. היא נכנסת ל-״חוסר הכרה״. מישהו בועט בה ואומר לה שהיא רמאית, שהיא לא שווה כלום, שהיא תמיד משנה את דעתה. תוך כדי כך מתהפך כיסא. המים זורמים מברז במטבח. מכונית חולפת ברחוב בחוץ.
האנגרמה מכילה הקלטה רצופה של כל הקליטות החושיות האלה.
הבעיה עם המיינד הריאקטיבי היא שהוא "חושב" במושגים של זהויות, דבר אחד זהה לדבר אחר.
המשוואה היא A=A=A=A=A. חישוב של המיינד הריאקטיבי בנוגע לאנגרמה הזאת יהיה: הכאב מהבעיטה שווה לכאב מהמהלומה שווה לכיסא המתהפך שווה למכונית החולפת שווה לברז שווה לעובדה שהיא רמאית שווה לעובדה שהיא לא שווה כלום שווה לעובדה שהיא משנה את דעתה שווה לגוון קולו של האיש שהכה אותה שווה לרגש שווה לרמאית שווה למים זורמים מברז שווה לכאב הבעיטה שווה לתחושה של איברי הגוף באיזור הבעיטה שווה לכיסא המתהפך שווה לעובדה שהיא משנה את דעתה שווה ל… אבל למה להמשיך? כל קליטה חושית באנגרמה הזאת שווה לכל קליטה חושית אחרת באנגרמה הזאת.
אשר לאופן שבו החוויות האלה משפיעות על האינדיבידואל קרא "התעוררות" האנגרמה.
